המגבלות בהבנת הנרקיסיזם הפתולוגי, בתיאוריית העצמי של קוהוט

תקציר המאמר בעברית. המאמר:

"Reflections on Kohut's theory of self psychology and pathological narcissism: limitations and concerns."

ניתן למצוא את המאמר המלא באנגלית כאן

לתיאוריית העצמי של קוהוט קיימת השפעה עצומה על תפיסת הנרקיסיזם בקרב הקהילה המקצועית, בשל שימת הנרקיסיזם בלב התיאוריה עצמה. אתייחס לבלבול הקיים בין מושג הנרקיסיזם למושג העצמי: הנרקיסיזם קשור בעצמי (תחושת עצמי גרנדיוזית) אך אינו זהה לו. בלבול מושגי זה, עלול להטעות ולגרום לייחוס נרקיסיזם למטופלים שאינם נרקיסיסטיים בהכרח, אלא בעלי עצמי שאינו מגובש דיו. כמו כן אסביר מדוע לדעתי, גישתו של קוהוט לנרקיסיזם צרה ופשטנית מידי ואינה לוקחת בחשבון, את עולמו המורכב והדינמי של הנרקיסיסט הכולל רגשות, צרכים ותכנים מנטליים שונים הקשורים בפונקציה ההגנתית של הנרקיסיזם ומערכת היחסים עם אובייקט נפרד (בניגוד להדגשתו של קוהוט את היחסים עם selfobject). 1. לאן נעלמה הגרנדיוזיות? קוהוט הדגיש אף הוא את הגרנדיוזיות, כמרכיב עיקרי בהבנה ובתיאור הנרקיסיזם (Kohut, 1966) אך תוך כדי התפתחותה של התיאוריה, נראה כי הגרנדיוזיות כתכונה אישיותית מרכזית האופיינית להפרעת האישיות הנרקיסיסטית, נדחקה לשוליים. עם זאת יש להדגיש, שקוהוט המשיך להתייחס לגרנדיוזיות כצורך התפתחותי מרכזי. אני מניחה, שהבלבול הקיים בתיאוריה הקוהוטיאנית, בין מושג העצמי למושג הנרקיסיזם והזהות שקוהוט יצר בין שני המושגים, גרם לדחיקתה של תכונת הגרנדיוזיות הנרקיסיסטית למקום פחות מרכזי: מבחינתו של קוהוט, כל מה שמתקשר לעצמי ולתהליכים המעצבים ומחזקים אותו, הוא נרקיסיסטי בהגדרה, גם אם אינו מתקשר לגרנדיוזיות. דבר זה בא למשל לידי ביטוי בהוספת הצורך בתאומות לצרכים הנרקיסיסטיים של שיקוף ואידאליזציה (Kohut, 1984). למושג זה, אין קשר הכרחי לחוויית גדלותו של העצמי ולנרקיסיזם, לפעמים אפילו מנוגד לו, היות ולנרקיסיסט חשוב לראות את עצמו שונה ומיוחד. בנוסף לכך, בכתביו האחרונים, ניכרת הבחנה לא מספקת בין אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית לבין האוכלוסייה הרחבה. ביקורת נרחבת על הבלבול המושגי בין העצמי לבין מושג הנרקיסיזם, ניתן למצוא במאמרו של מייסנר על העצמי (Meissner, 2008). במאמר זה הוא מציין שזוהי רדוקציה להתייחס לעצמי רק כנרקיסיסטי. הוא אזכר תהליכים חיוניים, הקשורים בהתגבשותו של העצמי, שאינם נרקיסיסטים בהכרח, כמו למשל: תהליך הספרציה-אינדוידואציה, גיבוש הזהות המינית או יחסים בין אישיים ואינטר-סובייקטיביים. שמתפתח בטיפול באנשים נרקיסיסטיים (Kohut, 1984, Kohut&Wolf ,1978). המטפל על פי קוהוט הנתפס כשלוחה של העצמי (selfobject), שתפקידה לתחזק ולייצר מבנים בעצמי הרעוע. סוג ההעברה שנוצרת, מצביעה על הפגם הספציפי בעצמי של המטופל.

לאן נעלם עולמו המורכב של הנרקיסיסט? קוהוט לא התייחס לפונקציה ההגנתית שבנרקיסיזם, דבר שחוטא לדעתי בפשטנות יתר ובתפיסה צרה מידי של האישיות הנרקיסיסטית. גישה זו לאלוקחת בחשבון עולם מורכב ודינמי של רגשות, תכנים, צרכים ומשאלותהמאיימות על הנרקיסיסט והתגוננותו של הנרקיסיסט מפניהם. עמדה זו שלקוהוט, מנוגדת לדעתם של רוב התיאורטיקנים והחוקרים המרכזיים בתחום, הרואים את נפשו המורכבת והמסוכסכת של הנרקיסיסט ומאמינים כי לנרקיסיזם יש תפקיד הגנתי משמעותי, כמו קרנברג, מסטרסון, רוטשטיין, מודל, סמינגנטון, ברומברג ואחרים. הפונקציה ההגנתית של הנרקיסיזם, קשורה במידה רבה, במערכת יחסים עם אובייקט נפרד וזאת בניגוד ליחסים עם זולת עצמי, כשהאחר נתפס כחלק מהעצמי. אין ספק שהנרקיסיסט נוטה לראות את האחר כזולת עצמי (בכך אני מסכימה לגמרי עם קוהוט), אך הדבר נובע במידה רבה, ממניעים הגנתיים, ומהתכחשות לאחרותו המאיימת של הזולת (Bromberg, 2009, Bollas, 2000). תחושות וצרכים כמו תלות, קנאה, נחיתות, המאיימים על הנרקיסיסט, מופיעים בהקשר ליחסים עם אחר נפרד ולא עם זולתעצמי. המרכזיות שקוהוט העניק לגישה האמפטית של המטפל מול המטופל, ממחישה אף היא, את המשמעות הרבה שקוהוט העניק ליחסים עם זולתעצמי בניגוד ליחסים עם אחר נפרד: העמדה האמפטית, שלמעשה אינה מותירה מקום לאחרותו של המטפל ושל עולמו הסובייקטיבי, דבר שעלול לצמצם את היכולת לעבד בתוך היחסים הטיפולים צרכים ורגשות שונים, הקשורים הקשורים באופן בלתי נפרד, ליחסים עם אחר נפרד.