הפיצול הנרקיסיסטי: העצמי העליון מול העצמי הנחות

The split narcissist: the grandiose self versus the inferior self

כפי שפורסם בכתב העת

psychoanalytic psychology, oct. 2017

:את המאמר המלא ניתן לקרוא כאן

http://psycnet.apa.org/record/2017-44789-001

להלן סיכום המאמר

הטענה בעבודה זו היא , שאישיותו של הנרקיסיסט מפוצלת ומתכנסת לשני מצבי עצמי מרכזיים: העצמי הגרנדיוזי והעצמי הנחות. תופעה מרכזית זו של פיצול למצבי עצמי ספציפיים אלה, בפתולוגיה הנרקיסיסטית, חסרה התייחסות משמעותית ועקבית בתיאוריה הפסיכואנליטית.

לתובנה זו, יש השפעה ישירה על הדרך הטיפולית המתאימה לאנשים נרקיסיסטים. הוסבר במאמר כיצד אינטגרציה שמאפשרת מיתון של העצמי הגרנדיוזי מחד ושיפור הדימוי בעצמי הנחות מאידך, מצמצמת את התנודות החדות בערך העצמי של הנרקיסיסט ומהווה בסיס להמשך ולהעמקת התהליך הטיפולי.

מצבי עצמי מפוצלים: העצמי הגרנדיוזי והעצמי הנחות

על הגרנדיוזיות הנרקיסיסטית נכתב רבות עם הסכמה של כמעט כל הכותבים המרכזיים בתחום, שמדובר בגרנדיוזיות הגנתית, המפצה על תחושות שונות של פגיעות: דיכאון, חרדה, קנאה, תלות ועוד

(Kerenberg, 1970 , Symington, 1993, Rothstein, 1984 Bromberg,2009)

לעומת זאת, קיימת ספרות מעטה מאוד, העוסקת בתחושות הנחיתות והפגימות המרכזית אף היא לדעתי באישיותו של הנרקיסיסט . רייך למשל (1958), תיארה כיצד הערך העצמי המנופח, או המגלומניה האינפנטילית כלשונה, באה לידי ביטוי אצל נשים דרך בחירת בן זוג: נשים הבוחרות גברים בעלי סטטוס חברתי גבוה, בכדי להתמזג איתם ובכך לפצות על תחושת הנחיתות והפגימות. נשים אלה משליכות על הגברים את רכיב הגרנדיוזיות המצוי בעולמם הפנימי ולאחר מכן מתמזגות איתם וחשות בעלות ערך. הגברים הם למעשה אובייקטים המנוצלים על ידם בכדי לווסת את ערכם העצמי ומערכת היחסים איתם, היא מערכת יחסים נרקיסיסטית. במקום אחר ( 1960), רייך מתרכזת בגברים נרקיסיסטים-פאליים, שלמרות הצלחתם הרבה הם עוסקים ללא הרף בהוכחת כישרונם ועליונותם על אחרים וזאת בכדי לפצות את עצמם על תחושת הנחיתות שנוצרה בילדות המוקדמת. רייך תיארה את המעברים החדים בתחושת הערך העצמי אצל גברים אלה.

בעשור האחרון, קיימת יותר ויותר התייחסות לעצמי כמרובה (מכיל בתוכו עצמיים רבים) ולא כעצמי יחיד, כפי שמקובל היה לראות בעבר (Mitchell, 1995 ). נראה לי שחווית הגרנדיוזיות וחוויית הנחיתות שתוארה למעלה, משקפת מצבי עצמי שונים לחלוטין. ניתן לאומר שבמצב עצמי גרנדיוזי, הנרקיסיסט חווה את עצמו כמושלם וכעליון על אחרים. במצב זה מצב רוחו מרומם עד כדי הכחשת קשיים ומגבלות של עצמו ושל המציאות. במצב העצמי ההפוך, הוא חווה את עצמו כאדם אחר לחלוטין, החש עצמו פגום ונחות עם תחושות של ריקנות ודיכאון. אני מנסה לבסס את טענתי במאמר, שמדובר בפיצול ממשי בין שני מצבי עצמי מנותקים זה מזה, כשאין זליגת אינפורמציה חווייתית בין שני המצבים דרך חומת הפיצול, בדומה להפרעת זהות דיסוציאטיבית , אם כי בחומרה פחותה. נראה כי העצמי הגרנדיוזי תופס בדרך כלל, מקום עקבי ורציף יותר בחווייתו הפנימית של הנרקיסיסט. אין ספק שהדבר תלוי בזמינותה ורציפותה של האספקה החיצונית הנרקיסיסטית. הדבר מסביר מדוע הנרקיסיזם בדרך כלל בא לידי ביטוי אצל אנשים עם כשרון מיוחד שסביבו מתארגנת האישיות. כישרון שמאפשר להשיג דרכו את האספקה הנרקיסיסטית הדרושה. החלק הנחות והפגום מנותק ומוכחש ונראה שחלק הארי של המנגנונים הנרקיסיסטיים, מופעלים שלא להיות אתו במגע. כאשר כל חוויה של כישלון ולו הקטנה ביותר נתפסת כהוכחה לפגימותו של הנרקיסיסט. קיימת ספרות המתארת את אישיותו המפוצלת של הנרקיסיסט, אך ללא התייחסות ממשית לפיצול בין מצב העצמי הגרנדיוזי למצב העצמי הפגום/נחות, אלא בדרך כלל לפיצול של מצב עצמי גרנדיוזי ומצבי עצמי אחרים: מצב עצמי ילדותי, דכאוני, אנטי -סוציאלי ועוד, ללא התייחסות של ממש לפיצול בין שני מצבי העצמי המפוצלים: הגרנדיוזי והנחות.

חשיבות התהליך האינטגרטיבי בטיפול

הטיפול בהפרעת אישיות נרקיסיסטית מורכב מאוד ודורש תהליך סבלני וממושך . קוהוט (1984 ) ראה את שיקוף הגרנדיוזיות של המטופל כמשמעותית ובכלל האמין שסיפוק הצרכים הנרקיסיסטיים (שיקוף, האדרה ותאומות), תפחית את רמת הגרנדיוזיות המוקצנת/ארכאית אצל המטופל לממדים מתונים ובוגרים יותר. אני לא מסכימה עם קוהוט. לדעתי כל עוד אין תנועה בהתייחסותו של המטפל לשני מצבי העצמי, הגרנדיוזי והנחות וכל עוד תשומת הלב הטיפולית ניתנת באופן רציף אך רק לעצמי הגרנדיוזי, נוצר למעשה עידוד לחיזוק הפיצול הקיים ממילא באישיותו של המטופל. נדרשת לדעתי תנועה קבועה, שהמטפל יוזם אותה, בין שני חלקי העצמי, תנועה המאפשרת אינטגרציה אישיותית ובהדרגה ממתנת את הגרנדיוזיות ומשפרת את תפיסת העצמי, במצב העצמי הפגום/נחות.